רוזנסקי ואח' נ' זכאי לצימר בע"מ ואח'

החלטה

בעניין: בקשת רשות להתגונן

התביעה הינה תביעת התובעים לקבלת החזר כספי מקדמה, ששולמה לנתבעים, עבור עבודות בניית צימרים במגרש, שהתובעים הינם בעלי הזכויות בו במושבה כינרת.

המשיבים טוענים כי תכננו להשכיר את המגרש לצורך מיזם עסקי ולשם כך הזמינו מהמבקשת מס' 1 עבודה לבניית 2 מבנים מעץ, לה ערב המבקש מס' 2 (הזמנת עבודה מיום 18/3/10, נספח א' לכתב התביעה).

המשיבים טוענים כי הם זכאים להחזר תשלום המקדמה ששולמה בסך 150,000 ₪ + מע"מ (סה"כ שולמו 174,000 ₪, נספח ג' לכתב התביעה) מאחר שבסעיף 3 להסכם, שנחתם בין הצדדים ביום 16/4/10 נקבע כי תקופת העבודה הינה ל: "3 חודשים למן קבלת תוכניות עבודה מן האדריכל" (הסכם מיום 16/4/10, נספח ב' לכתב התביעה).

לטענת המשיבים, בפועל, תכניות עבודה לא אושרו ומן הסתם לא נמסרו לצדדים עד עצם היום הזה, ומשהתברר הדבר הודיעו למבקשים על ביטול ההסכם לרבות בפניית עו"ד מטעמם ובפגישות, שלא הניבו הסכם. לטענת המשיבים סעיף 3 להסכם הינו תנאי מתלה להתחלת העבודה (המכתבים בין הצדדים, נספחים ד' עד ו' לכתב התביעה).

המבקשים מתגוננים בטענה כי המשיבים לא הודיעו על ביטול ההסכם, וכי העלו טענה זו לראשונה בסמוך ולקראת הגשת כתב התביעה. המבקשים טוענים כי המשיבים לא היו זכאים לבטל את ההסכם בהיעדר עילת ביטול וכי המבקשים נחלו הפסדים בגין הכנת צוותים לעבודה שהתבקשה בדחיפות, בגין רכישת חומרים, שבחלקם נעשה שימוש לצורך הקטנת הנזק אך בעיקר הפסד רווח, ועל כן עומדת להם טענת קיזוז בסכום העולה על סכום התביעה. המבקשים גם פירטו את השיחות שהיו בין הצדדים במטרה של המשיבים לחזור בהם מהעסקה ולקבל בחזרה את ששילמו בין היתר על ידי בניית פרוייקטים חלופיים, אך לא הושגה הסכמה הדדית.

דיון והכרעה

הלכה פסוקה היא, כי בחינת בקשת המבקש בהליך של סדר דין מקוצר, אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של המבקש, אלא רק לבחון, האם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה.

לעניין זה ראה ע"א 2418/96 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ, פ"ד מז(5) 133, ובספרו של כב' השופט אורי גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", (מהדורה עשירית, תשס"ט), בעמוד 403:

"בדיון בבקשת רשות להתגונן, ביהמ"ש אינו צריך להשתכנע שהטענות בתצהירו של המבקש נכונות הן; עליו לצאת מן ההנחה, שיש אמת בדברים ואין לו צורך לבחון את מהימנותו ע"א 356/85 משה מגן נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מא(3) 319, 321ז".

ביהמ"ש חייב לצאת מנקודת הנחה, כי המבקש דובר אמת, אלא אם נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית.

על טענות המבקש להיות מפורטות, למסור מסכת עובדתית מלאה, ולעמוד במבחן החקירה הנגדית.

גישת הפסיקה בעניין קבלת רשות להתגונן הינה ליבראלית ביותר, ובתי המשפט חוזרים על כך פעם אחר פעם, כאשר לטעמי מדובר בנטל שעם השנים קל יותר להרימו. כך נקבע בע"א 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (15.6.2009, מופיע במאגר נבו):

"באופן כלל ניתן לומר כי גישת בתי המשפט למתן רשות להתגונן הינה ליבראלית, כפי שנקבע: "בשל מעמדה הרם של הזכות הדיונית להתגונן, יש צורך במידת וודאות גבוהה בדבר חוסר רצינותן והעדר ממשותן של טענות ההגנה, כדי להצדיק דחיית בקשה לרשות להתגונן. לפיכך, די אם הנתבע הראה, ולו קצה חוט של טענת הגנה, כדי להצדיק, בהתמודדות בין האינטרסים השונים (האינטרס של מתן הגנה לתובע שזכותו עפ"י התביעה שהגיש אינה מוטלת בספק ואינטרס ציבורי בקידום יעילותה של המערכת השיפוטית ביחס לתביעות שתוצאתן האופרטיבית מתבקשת מאליה), את ההכרה בזכותו להתגונן".

דיון התקיים לפניי ביום 22/4/13, המבקש נחקר נגדית, וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

הדיון העלה ספקות בתביעה ולא פגם בהגנה. המשפט, עליו משתיתים המשיבים את התביעה לא צוטט במלואו, וזה נוסח הסעיף:

"תקופת העבודה –

3 חודשים למן קבלת תכניות עבודה מהאדריכל

כל עיכוב שלא יהא קשור בקבלן (...) יגרור בהתאמה דחיית הלו"ז" (סעיף 4 להסכם מיום 16/4/10, נספח ב' לכתב התביעה).